בשנים האחרונות, נושא המלחמה הקיברנטית הפך למרכזי בדיונים על ביטחון לאומי, במיוחד בהקשר של יחסי ישראל ואיראן. בעוד אנו רגילים לחשוב על מלחמה קיברנטית במונחים של מתקפות ישירות על תשתיות קריטיות, כמו חשמל או מים, ישנו ממד נוסף של פעילות זו שלא תמיד מקבל את תשומת הלב הראויה – המלחמה על התודעה.
המטרה של איראן אינה מוגבלת רק לניסיונות לפרוץ למערכות מחשב ישראליות כמו בנקים, משרדי ממשלה או תשתיות אנרגיה. איראן, כמו מדינות אחרות המשתמשות במלחמה קיברנטית, משקיעה מאמצים ניכרים בניסיונות להשפיע על דעת הקהל והמודעות הציבורית בישראל. מדובר על שימוש בכלים קיברנטיים להפצת דיסאינפורמציה, יצירת פייק ניוז והשפעה על השיח הציבורי במדינה.
השיטות בהן משתמשת איראן כוללות יצירת זהויות מזויפות ברשתות חברתיות, הפצת שמועות כוזבות דרך פלטפורמות מקוונות, וניצול תקשורת אינטרנטית להפצת מסרים שמטרתם לעורר פחד או לזרוע חוסר אמון בין אזרחי ישראל לממשלתם. בנוסף, ישנם מקרים בהם נעשה שימוש בטכנולוגיה קיברנטית על מנת לחדור לקהילות מקוונות בישראל ולבצע מניפולציה על השיח בהן.
ההשפעה של פעילות זו על החברה הישראלית יכולה להיות מרחיקת לכת. בהשוואה למתקפות ישירות על תשתיות, השפעת מתקפות על התודעה הציבורית יכולה להיות ארוכת טווח וקשה יותר לנטרול. כאשר הציבור נתון במצב של חוסר ודאות או חוסר אמון, הממשלות מתקשות להנהיג ולהשיג תמיכה במדיניותן.
למזלה של ישראל, ישנם כלים ומנגנונים רבים שנועדו להגן על תודעת הציבור מפני מתקפות אלו. מערכת החינוך, התקשורת החופשית והמודעות הציבורית הגבוהה לאיומים קיברנטיים מסייעות בהגנה מפני השפעות שליליות. אך אין בכך כדי להמעיט בחשיבות ההשקעה בהגברת החוסן הלאומי והחברתי, ובפיתוח כלים מתקדמים לזיהוי וניטרול איומים קיברנטיים על התודעה.
לסיכום, המלחמה הקיברנטית שמנהלת איראן כלפי ישראל אינה מתמקדת רק בניסיונות לפרוץ למערכות טכנולוגיות, אלא גם בניסיונות לפרוץ לתודעה הציבורית ולשנות את השיח הפנימי במדינה. חשוב להכיר בממדים אלו ולפעול בהתאם כדי להבטיח את החוסן והבטיחות של החברה הישראלית בעידן הדיגיטלי.